אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ (כד, מח)
פרשתנו עוסקת בשידוכים. אליעזר עבד אברהם יוצא לחפש כלה לבן אדוניו. במהלך
ההידברות עם לבן ובתואל הוא מספר להם את שהתרחש בשטח, בסיום דבריו אומר. "ואקוד
ואשתחוה לה' ואברך את ה' אלקי אדוני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת אחי
אדוני לבנו".
אומר אליעזר: הכל הלך למישרין, נראה בבירור שמשמים זימנו לי את הזיווג הנכון. מה
עשיתי, השתחוותי לה' וברכתי אותו על שהנחני בדרך אמת.
יש כאן הדגשה על האמת, ודווקא בענייני שידוכים…
אחד מגדולי ישראל, רבי נחום מביאלה זצ"ל, נשא אשה בזיווג שני. כאשר דיבר עם
המשודכת אמר לה: "אינני רוצה שיהיה כאן מקח טעות. אומרים עלי שאני צדיק. ובכן, אני
חייב לומר את האמת. אינני צדיק. אומרים שאני ירא שמים, האמת אינה כך". שאלה אותו:
"אם כן, מה מעלה יש בך? אמר לה, במעלה אחת אני מודה, אני דובר אמת!"…
בשם הרבי מקוצק אומרים, שגם אם לא היתה ניתנת לנו התורה, חלילה, באופן טבעי היינו
מאמצים לעצמנו את דרך האמת. היינו נמנעים מלדבר לשון הרע, ומלרמות ולהונות את
הזולת.
לעתים נפתולי החיים מפתים אותו לשנות מהאמת. לחשב "חשבונות רבים". הוא סובר שאם
ישנה מהאמת ירוויח. קצת עיגול פינות כאן ושם, לא ממש שקר, מה כבר קרה. אבל זו
התחלת הנפילה. כשאדם מתחיל לא להקפיד על אמירת האמת, הדרך במורד הופכת
לחלקלקה. וכאמור, לא רק בעניין הספציפי של האמת, אלא בכל מצוות היהדות.

לעת עתה רק חלק ראשון עד סימן קכ"ח

ישנם סיפורים מופלאים אודות ההקפדה של גדולי ישראל אפילו על קוצו של יו"ד במידת
האמת.
ה"חפץ חיים" זצ"ל רגיל היה לנסוע ממקום למקום כדי לשאת דרשות חיזוק ועידוד לבני
הכפרים והעיירות. פעם הגיע לאחת הקהילות, והנה הוא רואה על לוח המודעות מודעה, בה
נכתב: "ביום זה וזה ידרוש הגאון רבי ישראל מאיר מראדין, מחבר ספר משנה ברורה על
שולחן ערוך חלק אורח חיים". באותה עת הוציא החפץ חיים רק את החלק הראשון של ספרו
משנה ברורה.
"יש כאן הטעיה, חטא לאמת", אמר ה"חפץ חיים". "הרי לא חיברתי עדיין את החיבור על כל
חלק אורח חיים". לא היסס הרבה. ביקש עט והוסיף על המודעה: "לעת עתה רק חלק ראשון
עד סימן קכ"ח. אי"ה החיבור יהיה על כל חלק אורח חיים".

היה בארצות הברית יהודי תלמיד חכם, רבי מאיר שמו. מלבד סדר לימודו בכל חלקי התורה,
היה רגיל לחזור שוב ושוב על חלק יורה דעה בשולחן ערוך ועל מסכת חולין. שאלוהו: מה
מיוחד בספרים אלו שאתה משנן אותם פעמים רבות כל כך? אמר: "בצעירותי קיבלתי תעודת
'יורה יורה'. בתעודה כתבו הרבנים שמצאו שאני בקי בשולחן ערוך יורה דעה ובמסכת חולין.
אם לא אחזור חזור וחזור, הלא אשכח דברים אלו, ויתברר שהמכתב שקרי"…
פעם בא אחד מחסידיו של הרבי משינווא זצ"ל לרבו, והביא לו שי – פמוטי כסף מפוארים,
שיעמדו על שולחנו של הצדיק.
סירב הרבי באמרו: "אני אדם פשוט, וכלים כה יקרים, פמוטים העשויים מכסף טהור, אינם
מתאימים לי. גדולים עלי. להשתמש בכלים כאלו זו גבהות לב עבורי".
התכופף אליו היהודי ולחש: "רבי, הפמוטים רק מצופים כסף. הם עצמם עשויים מנחושת
פשוטה". אמר לו הרבי: "אם כך, זה עוד יותר גרוע, יש כאן גם גאווה וגם שקר"…
פנו בני הבית אל הרבי ואמרו: הרי כוונתו של היהודי רק לטוב, לפאר את בית הרבי. אם הרב
לא יקבל את מתנתו הוא ייעלב וייפגע.
לבסוף הסכים הרבי לקבל את המתנה ולהניחה על שולחנו, אבל לא נחה דעתו עד שהצמיד
אליה פתק, בו כתוב לאמור: "להוי ידוע, הפמוט עשוי נחושת, ורק מצופה כסף"…
ללמדנו עד כמה צריך להיזהר מלהוליך אנשים שולל. צריכים אנו להרגיל את עצמנו, שכל
דיבורינו והתנהלותנו יהיו אך ורק על דרך האמת.
(מתוך הספר 'נאה דורש' בהוצאת 'יפה נוף')