וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים (כ"ג א)
פרש"י: לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו. בת ק' כבת
כ' לחטא, מה בת כ' לא חטאה, שהרי אינה בת עונשין, אף בת ק' בלא חטא. ובת כ'
כבת ז' ליופי.
התורה הפליגה בעניין יפי האמהות, כאן ולהלן (פר' ויצא כט,) אצל רחל ולאה, וכן
בעוד מקומות התורה מזכירה לשבח את צורת חיצוניותו של האדם. וצריך להבין מה
החשיבות שבזה, והלא הקובע הוא המעלות הפנימיות ולא היופי החיצוני.
וביותר תמוה שהתורה משווה את שתי המעלות הללו ביחד, את המעלה של בת ק'
כבת כ' לחטא – שלא היה לה חטא, ביחד עם המעלה של היופי. וצריך להבין גם מה
המעלה בכך שנשאר לשרה היופי גם בגיל מאוחר. וכעין זה מצינו גם אצל דוד המלך,
מצד אחד הנביא מתאר אותו 'יודע נגן וגיבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר
וה' עמו' (שמואל-א ט"ז י"ח), והגמ' (סנהדרין צג:) מסבירה שמדובר על מעלות
גדולות ועליונות, שהוא יודע לשאול ויודע להשיב ועוד, עד המעלה העליונה 'וה' עמו',
שהלכה כמותו בכל מקום. ומצד שני הנביא (בפס' י"ב) מדגיש גם את היופי החיצוני
שלו – 'והוא אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי'. וזה תמוה, איזו חשיבות יש ליופי
חיצוני, ועוד אצל דוד המלך, שמפורטים עליו תארים רמים ומעלות נשגבות.

כי הנה תינוק בקטנותו, הרבה מהיופי והעדינות יש בו

ביאור הדבר, כי הנה תינוק בקטנותו, הרבה מהיופי והעדינות יש בו, ובמשך הזמן
הוא משתנה, וכל חזיון יפיפיותו פג והולך. ומה הגורם לזה – לא גורמים חיצוניים
וסיבות גופניות גרידא, אלא גורמים פנימיים, כי מידות האדם ותכונותיו הנפשיות
מטביעות חותמן גם על הצורה החיצונית. שבח גדול הוא אם אפשר להגיד על אדם
בן עשרים שהבעת פניו נראית כהבעת פני ילד בן 7, זה מוכיח את שלימות האדם
ותמימותו, שאין בלבו מגרעת ותכונה רעה, ולכן הוא נשאר בעדינותו ובחזיון יופיו
כבעת שנברא. זוהי דרגת האמהות, ולכן התורה מאריכה על אודות היופי שלהן, כי
היופי החיצוני מבטא פנימיות שיש בה שלמות. הפנים מגלות את הפנימיות, והיופי
של האמהות הביא לביטוי את מעלת שלמות פנימיותן. וכן אצל דוד המלך, תואר זיו
פניו הראה על יופי פנימיות נפשו. ומעתה נבין מדוע כורכת התורה יופי יחד עם
מעלות רוחניות פנימיות, ולכן גם אצל דוד המלך כורך הנביא מעלות נשגבות רמות
שלו ביחד עם יופי חיצוני שלו, כי יופי חיצוני מבטא יופי וטוהר פנים הלב (דעת
שרגא).

שמותר להציע שידוך בשבתשמותר להציע שידוך בשבת

הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ (כ"ד ז')
כתב בספר 'שמירת שבת כהלכתה' (כ"ט נ"ו) שמותר להציע שידוך בשבת, אפילו
לשדכן הרגיל לעסוק בזה לפרנסתו, אבל אל יפסוק סכום כסף שהוא מבקש עבור
טרחתו. וכן לא ידבר בענייני ממונות הנוגעים לשידוך או על ההתחייבויות שנוטלים
הצדדים, אבל מותר לדבר על דברים הנלווים לשידוך, על מקום מגורים ולימודים
(שש"כ כ"ט נ"ו).

היכן מצינו בחז"ל שתחיית המתים תתחיל ממערת המכפלה

אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה  (כ"ה ט)

גאונות והתמדה מבהילה וכח התורה העצום של הגר"ח זצ"ל – בספר ב'דידי הוי עובדא'
(פ"א) מרבי ש.ד. פרידמעאן שליט"א מובא סיפור נורא ששמע מידיד נאמן: פעם שאל את
הגר"ח קניבסקי זצ"ל היכן מצינו בחז"ל שתחיית המתים תתחיל ממערת המכפלה. וכששאל
הימנו זאת, היה הגר"ח מהלך בחוץ, ואחד ממקורביו תמך בידו מצד אחד, והניף ידו השנית
פעם אחת ואמר – אין זה מוזכר בבבלי, והניף ידו פעם ב' ואמר – גם אין זה בירושלמי, ושוב
הרים ידו ואמר – אינו נמצא במדרש תנחומא, והרים ידו עוד פעם ואמר – וגם לא בזוהר,
ואח"כ אמר אמנם מובא בתיקוני הזוהר.
(מתוך גליונו של הרב צ'ולק תשפ"ה)