הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א על עבודת הימים האלו

בימיו של הגה"ק רבי יוסף חיים זאנענפעלד זצוק"ל היה חי בעיה"ק ירושלים יהודי בשם רבי אברהם שהיה משמש כ'סתת' אבנים לבניה, והיה נקרא רבי אברהמ'לע דער טשעטשער, באחד הימים נפלו אבנים גדולות על רגליו של ר "א, ועצמותיהם נשברו ולא נמצאה עבורו רפואה בין הרופאים שבירושלים והיו שתי רגליו נתונות בסכנה, על כן קרא הרי"ח לכמה 'גבאי צדקה' והטיל עליהם להשיג בדחיפות די מעות עבור ר"א, כדי שיוכל להפליג לעיר ווינא לדרוש שם ברופאים.  הגבאים הצליחו להשיג עבורו מעות להוצאות הנסיעה ותו לא מידי. ר"א הפליג לדרכו מתוך בטחון בה' שבבואו לווינא יעזרהו השי"ת וימציא לידו את שאר המעות.  ר"א הגיע לווינא ויפן כה וכה וירא כי אין לו מכיר, לאידך, הרופאים לא אבו לטפל בו מבלי תשלום ממון ודמים… בצר לו ישב באיזהו מקום ובכה תמרורים, עבר שם אדם אחד מכובד וירא איש עברי בוכה, וישאלהו לפשר הבכי, ענה ר"א, כי הוא בא מירושלים וכו' רגליו נשברו  ולא נמצא לו מזור בעירו,וכו' אבל מה יעשה ואין לו מעות לשלם לרופאים. הוציא האיש פיסת נייר מכיסו רשם בה כמה שורות בלע"ז, ונתנו לר"א. וכה אמר לו, לך נא אל ביה "ח פלוני הטוב ביותר, תן להם הנייר, והכל יבוא על מקומו בשלום. ר "א החיש פעמיו לשערי ביה"ח, נתן לשומר את הנייר והלה קרא מיד לרופאים שאכן קיבלו אותו בסבר פנים יפות, מיד ניתחו את רגליו וטיפלו בו את הטיפול הטוב ביותר, עד שהחלים לגמרי. משיצא בירר מה טיבו של הנייר שנתן לו האיש ברחובה של עיר, אמרו לו זה האיש היה הקיסר 'פראנץ יוזף' אשר משום מה מצאת חן בעיניו, וציווה עלינו לטפל בך כאילו היית בנו יקירו .

משחזר לירושלים, היו הכל שמחים לראותו בריא ושלם, מהלך בנחת על שתי רגליו. כשרבי יוסף חיים זוננפלד, הגיע לתפילת שחרית שמע את ה 'קול' מהלך במחנה, רבי אברהמ'לע איז דא (ר"א נמצא) עם שתי רגלים בריאות, והזמינו להיכנס אליו אחר שחרית, משנכנס הרגיש בו רי"ח שאיננו שמח בלב שלם, ושאלו מה היה ואיך היה, ר"א סיפר את כל דבר הנסיעה, ואת דבר הנייר שקיבל ממאן דהו – ומיהו, ה"ה הקיסר 'פראנץ יוזף'… ולכן אני בוכה, כי אם אכן כבר מצאתי חן בעיני הקיסר, מדוע לא ניצלתי את ההזדמנות לבקש ממנו להשלים לי כל צרכי, לשלם החובות, ולעמוד על שתי רגלי בפרנסתי לדורות עולם.

אחי ורעי אהובי וידידי, בימים הללו כאשר הננו כביכול מוצאים חן בעיני ה' – אני לדודי ודודי לי, הבה ננצל את ההזדמנות להתקרב אליו ולבקש ממנו ככל צרכינו בשפע גדול, ככל אשר תאווה נפשנו . וכלשונו של הגה "ק רבי חיים וויטאל זי"ע, כי אז נהפך הקב"ה לידיד ואוהב אל האדם השב בתשובה.

 משל לאדם שנכנס לחנות, ורוצה לקנות כלי יקר, אך דא עקא בהילוכו שם, שבר כלי יקר, הרי מיד אומר לו המוכר – שברת שלמת את המחיר המלא. והיה אם המזיק הוא ידיד או קרוב של בעל החנות, בוודאי לא יבקש את המחיר המלא רק 'מחיר הקרן' – כמה שעלה לו עצמו כדי שלא יצא נפסד. ואם המזיק הוא בנו – הרי אף אם הוא כבר בעל בעמיו ויש לו לשלם יוותר לו בעל החנות לגמרי ומה נפק"מ בין זה לזה, אלא, ככל שהאדם יותר אהוב ורצוי לפניך הנך יותר מעלים עין ומוחל .

כיו "ב, כל השנה אנו כעין רחוקים מהקב"ה, ולכן יש לנו לשוב בתשובה שלימה על החטא (כעין תשלום מלא) או חלילה עונש גמור כחומרת המעשה, אבל באלול אנחנו אהובים לפניו – כי אז נהפך הקב"ה לידיד ואוהב אל האדם השב בתשובה, הננו רצויים לפניו ונעשים כקרוב וידיד או הבן שהזיק, שאז מבקשים ממנו רק תשלום קטן מאד רק כדי לחנכו שידע להיזהר מעתה ולא לשבור חפצים. כיו"ב, מסתפקים כביכול מן השמים בתיקון קל, הקב "ה מבקש מאתנו רק תשלום קטן – כמי שמבקש מבנו רק כחינוך על לעתיד ומעתה חטוף וקח לך דרך תשובה כי עתה הוא הזמן המקובל ביותר לתשובה .

(באר הפרשה כי תבוא תשפ"ד)