וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ (כד סז)
'התנאים לזכות להיות 'אשת חבר' זה להתמסר ללימוד התורה, ושהאשה תקבל על עצמה
לעזור לו ללמוד, והעיקר צריך שהכל יעשה בשמחה, שהבעל יראה שהאשה שמחה באמת
בזה שלומד, ודואגת לזה שיוכל ללמוד במנוחה ללא הפרעות כפי יכולתה.
ואחת הדוגמאות הגדולות שזכינו לראות דוגמא של מסירות ועזר ללימוד התורה, זאת של
אמי הרבנית אלישיב ע"ה, שכל חייה עמדה לימין בעלה הגדול מרן הרב אלישיב זצ"ל, על אף
שאמי ע"ה היתה בטבעה מאד עליזה ושמחה, היא היתה המתופפת ומשמחת בכל החתונות,
עד שאמרו עליה בבדיחות שיכולה אף להקים מת מקבר מרוב עליזותה ושמחת חייה,
והתחתנה עם אבי (שליט"א) שהוא שקט לעצמו, ואין לו בכל חייו אלא ד' אמות של הלכה,
ובקושי הוציא מילה מפיו, ממש שונה מטבעה של אמא ע"ה, אבל אמא הסבירה שהדבר
שמחזיק אותה, כי היא יודעת שהתחתנה עם ספר תורה.
ונספר לכם קצת על מסירותה של אמי ע"ה ללימוד התורה של אבי.
בערב פסח מובן מאליו שלא הוטרד בעזרה בבית וכדומה, ולא עוד אלא יותר מזאת: אמי
חששה שבשובו לבית יוטרד מאי הסדר המאפיין ימים אלו, וכן רצתה שיאכל ארוחותיו כסדרן
גם בזמן זה, ולכן בעמל רב אספה כסף מיוחד למטרה זו ושלחה אותו לפנסיון (בית הבראה)
שם יוכל ללמוד ללא הפרעה. הילדים שבאו לבקרו שם, היו רואים איך האבא יושב ולומד
מתוך הרחבת הדעת. הביתה הוא חזר לבדיקת חמץ, אז כבר היה הכל בוהק מנקיון…
באמצע הלילה היה הרב קם ללימודו, היא נהגה לקום יחד איתו כדי להכין לו כוס קפה חם
(וזאת בזמנים הקדומים שלא היה די בלחיצת כפתור הקומקום החשמלי אלא כל פעולה
היתה כרוכה בטרחה יתירה… בהעמדת הפינג'ן על הפתיליה וכו').
לעת זקנתה הביאה לה אחת מבנותיה תרמוס נוח שבלחיצת כפתור מוציא מים רותחים. היא
בקשה מהאמא שבטרם לכתה לישון תמלא את המים בתרמוס ואז לא תצטרך כלל להתעורר
משנתה הוא כבר ילחץ בעצמו וישפוך מים לכוס עם הקפה. "האם את המצוה הזאת גם יקחו
ממני? היתה תגובתה. ובשום אופן לא הסכימה לקבל דבר זה.

שהאשה שעוזרת לבעלה ללמוד תזכה ותשב לידו בגן עדן

שאלה: החיים בצל "בן תורה" עם כל הזכות והאושר-גם דורשים ומחייבים. מה, ואיך
מתמודדים בהצלחה עם הדרישות הללו?
תשובה: הן צריכות לעבוד על עצמם שהכל יהיה טוב להם, ומתנהגות בפשטות, ובהסתפקות
במועט, ונוהגות בצניעות, ולא מסתכלת על מה שיש לאחרים, ולא חומדת דברים שרואה אצל
אחרים, הם התנאים שבת זו תזכה להיות אשת חבר.

הוסיפה הרבנית: שבעלי הרב אמר שהאשה שעוזרת לבעלה ללמוד תזכה ותשב לידו בגן
עדן, וכל התורה שלמד גם היא תדע את כל הלימוד בגן עדן, מכיון שסייעה בידו ללמוד,
ותזכה לכל האושר השמור לצדיקים והתלמידי חכמים.
ולדוגמא של הסתפקות במועט אצל אמי ע"ה, הסתפקותה במועט היתה מיוחדת מעולם לא
דרשה דבר לעצמה. וכשנישאה נכדתה נשאלה "האם לא תתפרי לעצמך שמלה חדשה"?
בענוות חן השיבה: כולם מכירים אותי בשמלתי האחת ואם אתפור לי שמלה אחרת מי
יכירני?

אמא של מאיר'קה

עוד דבר שאני נוהגת לספר, את הסיפור על מאירקה, שאמא של ר' מאיר שפירא האיש
שלימים היה יוזם את מפעל ללימוד הדף היומי, מאד דאגה ללימוד תורתו של בנה מאירקה,
ושכרה עבורו מלמד שילמד עמו יום יום, ואף שהיה מאד קשה לה הדבר מבחינה כלכלית,
מכרה מה שהיה בביתה למטרה נעלה זו, וכך היתה יושבת ומאזינה איך המלמד לומד עם
בנה, וזה נותן לה מלא סיפוק ושמחה שאין לתאר.
יום אחד והמלמד התמהמה מלבוא, ונגרם צער רב לאמו, על כך שבאותו יום המלמד לא בא
ללמוד עמו, ובנה מאיר אמר לאמו למה לך להצטער אל דאגה, מחר כשיבוא נשלים עמו כל
מה שחסרנו היום, אבל אמו לא נרגעה רוחה מזה ואמרה לו בצער, מה יועיל לי בזה שתלמד
מחר אבל מה יהיה עם היום הזה שעבר, דע לך מאיר יקירי כל יום הוא חשוב לעצמו, ויום
שעובר ללא הלימוד כבר א"א להשיבו, הדברים מאד נגעו ללבו של מאיר היקר ונחרטו עמוק
עמוק בלבו.
שנים עברו וחשב מה ישיב לאמו לזכות נשמתה, עבור אהבת התורה כזאת חזקה שחרטה
על לבו, יזם ותיקן לימוד דף היומי, שזה יום יום, וכל יום שעובר עובר דף גמ', וזה דבר שכל
יהודי שפוגש יהודי בכל מקום בתבל יכול לדבר עמו בענין הדף היומי, ואכן כך בסיום הש"ס
הראשון כל עולם התורה לבש חג לכבוד סיומי סדר הלימוד דף היומי.
לימים נתגלתה בחלום לבנה, לבוש עליה כתר על ראשה מלא יהלומים יפים, וכל דף גמ'
שלומדים מתוסף לה עוד יהלום בכתר.

סיפרה הרבנית: "מגיד" אחד התישב בבית הכנסת על יד איש זקן שישב ועיין בספר של
מדרשים. התרגז הזקן ואמר: מה הנך מציץ בספרי? האם אתה מבין בכלל מה שכתוב פה.
ענה המגיד בחיוך: מה לך מתרגז? נסה לשאול אותי משהו יתכן ואדע לענות.
פתח הזקן ושאל: הנה כתוב "עתיד הקב"ה לשלם שכר על שהחליפו את מנעליהם לכבוד
שבת ואז יבכו כולם בכיות גדולות בקולי קולות".
נו, שאל הזקן, למה לבכות? הלא צריך לשמוח שעל דבר כזה פעוט כמו החלפת הנעלים
לשבת מקבלים שכר! ענה לו המגיד: אשיב לך בסיפור-משל: איש אחד נסע לארץ רחוקה כדי
לעבוד שם כמה שנים ולהתפרנס ואחר כך תכנן לשוב לביתו.

היו לו מטבעות זהב שצבר בעמל רב, אולם הוא חיפש מזכרת מהארץ כדי לשמח בה את
ילדיו ואת אשתו. ובארץ ההיא מכרו תכשיטים בזול מאד, הוא קנה כמה לילדים, וכן סכין עם
ידית נאה-עבור אשתו, הוא שילם עבורה פרוטות.
בדרכו לביתו התאכסן בבית מלון. ראה בעל המלון את הסכין וחשק בה-"אנא" התחנן לפני
היהודי-מכור לי אותה! אשלם לך מטבע זהב שלמה עבורה! היהודי סרב, הגוי הציע שני
מטבעות זהב, היהודי סרב "זוהי מזכרת עבור אשתי" הסביר לגוי, הגוי העלה את המחיר עד
למאה זהובים! היהודי התפלא ושאל אותו: בשביל סכין פשוטה אתה מוכן לשלם סכום כה
גדול? מה מצאת בה? יהודי תמים: צחק הגוי, שים לב! בידית משובצים יהלומים יקרים מאד!
באפשרותי למכור כל יהלום באלפי אלפי מטבעות זהב!
היהודי שמע את הדברים והתעלף. קמה במקום מהומה, אנשים התקהלו ושפכו מים עד
שהאיש התעורר מעלפונו. מה קרה? מה קרה לך? שאלו כולם.
אוי נאנח היהודי "אם הייתם יודעים מאיפה אני בא! מארץ שבה הסכינים הללו עולים פרוטות,
פרוטות אחדות! לו שמתי לבי לכך בעוד מועד הייתי יכול לרכוש שם כמה מאות סכינים כאלו
תמורת מטבע זהב קטנה ולהתעשר בלא מאמץ!
אוי! אוי! נאנח היהודי ולא יכל לקבל תנחומים, במאמץ קל הייתי מרויח מליונים! למה לא
ניצלתי את ההזדמנות! המגיד סיים לספר את המשל והסביר לזקן: כשהיהודים יראו שעל
דבר כל כך קל ופשוט כמו החלפת המנעלים לכבוד שבת ה' משלם שכר הם יתחילו להצטער
ולבכות, למה הם לא אספו בלי שום מאמץ מצוות יותר גדולות שעליהם השכר הי' עצום פי
כמה וכמה. אבל אנחנו ברוך השם עוד נמצאים כאן, והמצוות מתגלגלות מתחת לרגלים,
נעשה את המאמץ הקל הזה ונאסוף אותם, כדי שלא נצטער אחר כך!
ועוד דבר לומדים מזה כמה חשוב להחליף בגדים מיוחדים לכבוד שבת, אפילו נעלים! וה'
משלם על זה שכר מאד גדול!!

ורבינו אמר שהוא מכיר גירסא אחרת

הגירסא שרבינו הכיר
מוצש"ק פרשת פנחס תשנ"ה.- הרבנית סיפרה את הסיפור הנ"ל ורבינו אמר שהוא מכיר
גירסא אחרת: היה איש שנסע לארץ רחוקה להביא לביתו פרנסה, ובארץ ההיא הבצלים היו
יקרים מאד, והיהלומים היו מתגלגלים בעפר ואין להם שום ערך. האיש שהה שם כמה שנים
והתרגל לאורח החיים, הוא חשב שבצלים הם החשובים ביותר ולכן אגר לו הרבה בצלים,
הניח אותם בארון רגע לפני שעלה לספינה נזכר בילדיו הקטנים שמצפים לו בכליון עינים,
ולכן התכופף לעפר ולקח לו כמה אבני חן מאירות כדי שיהיה להם צעצוע, הוא נסע באניה
שבועות אחדים, בינתים נרקבו כל הבצלים וכשהגיעו לשערי ארצו בקע מהם ריח נורא ולא
הרשו לו להכנס רק אם יזרוק את הבצלים למים.
כך הוא חזר לביתו שבור ורצוץ וחסר כל, הפגישה עם משפחתו היתה עצובה, כולם הצטערו
על ההפסד הנורא, את כל הכסף שאסף השקיע בבצלים והכל ירד לטמיון, כדי לנחם את
הילדים הוציא מכיסו את האבנים המאירות, אשתו התפעלה ואמרה שאלו יהלומים יפים
מאד, החליט ללכת לסוחר לשאול לשויים והתברר שהם שוים הון תועפות! היהודי התחיל
להצטער שוב ואמר: יכולתי לאסוף מהם המון-בלי מאמץ! בחינם! ולהתעשר, וכעת…

"ככה זה" אמר רבינו "אנשים מחפשים לעשות עוד מסחר ועוד מסחר עוד כסף ועוד כסף,
אחר כך מגיעים לשמים, שם לא צריכים את כל הכסף הזה, פתאום היהודי מוצא שיש לו כמה
מצוות שבכל זאת עשה ומרויח על זה, ואז הוא מצטער למה הוא לא עשה עוד ועוד…".
(מתוך הספר 'להידבק')